שייכות, חינוך ויישור שיניים

בדרך כלל אני לא כותבת על דברים ברומו של עולם, אלא אם רומו של עולם מחליט לנחות אצלי בסלון. אבל לפעמים, הבלוגים שאני קוראת גורמים לי למחשבות מעיקות.
נדב כתב כאן, על שייכות תרבותית בעקבות רשומתו של דובי, לחתוך כי כולם חותכים. בהתחלה הגבתי אצלו, כי אהבתי את דבריו על הרצון שלו להשתייך לחברה היהודית-ישראלית, ומה שכרוך בכך. אחר כך הלכתי למקור ושם כבר התחילו כל ההרהורים שלי: מי אני, ולאיזה חברה אני שייכת, או רוצה להשתייך והנחתי לתגובה ההיא, בינתיים.

למי שמתעצל ללחוץ על הקישורים, אומר רק שדובי מתנגד לברית-מילה, ובנו אינו נימול. נדב לעומתו חושב שברית-מילה מעידה על שייכותו לחברה הישראלית-יהודית ואין צורך לתת לפעולה שום צידוק בריאותי או לוגי אחר.

קראתי את שני הפוסטים וגם את התגובות להם ויש לי מה להגיד, לעצמי לפחות. אין כאן סדר או התייחסות ספציפית אלא רק מה שאני מרגישה.
אז קודם כל, אני מסכימה עם נדב. לדעתי יש חברה ישראלית-יהודית-חילונית, והיא אימצה לעצמה חלק נכבד ממנהגי היהדות. זה לא עניין כמותי אבל חילונים רבים שומרים על כשרות, חוגגים את החגים ונישאים ברבנות. כשילד נולד הוא עובר ברית וכשהוא מגיע לגיל שלוש עשרה, חוגגים לו בר-מצווה.

לטעון שברית מילה זה מנהג דתי מיותר, ולמה להתעקש עליו כאשר לא ממלאים תרי"ג מצוות זאת התעלמות מקיומה של החברה שלנו כפי שהיא התפתחה כאן. כי יש כאן התפתחות. אני מרגישה שייכת לחברה שהיא יהודית, למרות שאינה דתיה (גם דרוזי או בדואי או ערבי הוא ישראלי והוא יכול להיות מוסלמי או נוצרי). החברה שלי חוגגת את חגיה שחלקם באים ממקור דתי וציווי אלוהי, וחלקם נובעים מארועים הסטוריים. מעניין שרוב החגים הדתיים כמו פסח, שבועות וסוכות, קשורים קשר ישיר לאדמה ולטבע ואילו החגים החילוניים יותר כמו פורים וחנוכה ואף יום העצמאות קשורים למלחמות ונצחונות (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר). אז אני צמה ביום כיפור ואוכלת מצות בפסח וממש לא סובלת מזה. גם לנוצרים ולמוסלמים יש צומות משונים ומאכלים עוד יותר לא טעימים ממצות ובכל זאת הם מקפידים על זה. וכן, יש גם ברית מילה, לבנים.

בעיני אי אפשר לטעון לשייכות לחברה ולהתעלם ממנהגיה. אפשר בהחלט לפתח חברה חדשה, אבל זאת באמת דרך ארוכה.

אבל היה משהו נוסף  שהטריד אותי. כלומר, בכפוף לכך שאני מאמינה שברית מילה אינה גורמת נזק. אני מצטטת באופן חופשי, ללא דיוק במילים. לטענה שהילד ירגיש שונה, דובי טען שהוא יחנך אותו להיות בעל חוסן נפשי גבוה וגם יגבה אותו בארסנל של משפטי מחץ (אבא שלך קינא בך אז הוא קיצץ לך, כמדומני).

מה אומר? אני מאחלת לו בהצלחה. לגדל ילד זה קשה. אנחנו רוצים שהם יצליחו, שיתמודדו שימצאו את הדרך הנכונה. אנחנו יכולים לקוות, לצפות, לנסות. להצליח בחלק, להכשל בחלק אחר. לוותר על דברים שלא חשבנו שנוותר עליהם ולזכות בכאלה שלא ידענו שאפשר. יש כל כך הרבה דברים בגידול ילדים שאנחנו לא יודעים להתכונן אליהם. אנחנו לא יודעים אם הילד שלנו יהיה בעל ליקויי למידה או לא. אנחנו לא יודעים מה תהיה היכולת המוטורית שלו. יש כל כך הרבה דברים שהם לא תלויי חינוך וגם בחינוך לא בטוח שנצליח, מכל מיני סיבות כאלה ואחרות.

היו כל מיני אמירות על כך שאם מישהו רוצה לעבור ברית מילה שיעשה זאת בעצמו, והוריו לא צריכים להחליט בשבילו. מעבר לקושי לעבור ברית מילה בגיל מבוגר, אני שואלת, למה דוקא זה?
גם יישור שיניים הוא תהליך כואב, שנמשך יותר ממספר דקות, והכאבים ואי הנוחות נמשכים יותר משבוע. לפעמים עוקרים גם שיניים. חלק מהתהליך כולל שימוש בסד מכוער שבני המזל הולכים איתו רק בלילה. אם תשאלו את הילד, הוא יוותר על זה בהחלט. אין שום בעיה בריאותית בשיניים עקומות. אפשר לחיות איתן בלי שום בעיה. אבל בכל זאת, ילדים רבים עוברים עינויים כאלה ואף אחד לא יוצא נגד התופעה.

אבל בסופו של דבר, שאלתי את עצמי, למה לעורר דיון סביב העניין? החלטת, זכותך, לך על זה. האם ילד בן שלוש או חמש צריך לדעת שהוא עומד במרכזו של דיון בעד או נגד. זה נראה לי מיותר. או שאולי, לכתוב כי כולם כותבים?

ורק אוסיף, שאיני כופרת בקיומה של אלוהים אני רק בטוחה שזה לא מטריד אותה מה אני אוכלת ומתי.

הדפסה