יום חמישי, 24 ביולי 2008

הרהורים

הבוקר, בדרכי לעבודה עלו בי תהיות והרהורים שאינם ממש ברומו של עולם. נשאלת השאלה אם הבלוג סובל הכל. הנייר של פעם, בטח סובל הכל. קראתי את היומן שלי מגיל ארבע-עשרה ולא נפלתי מהתרגשות. קשקושים מיותרים ברובם של נערה בלתי מעוצבת או מיוצבת או שניהם.



עכשיו כשאני כותבת בלוג, אני קוראת היטב לפני שאני לוחצת על פרסם. לפעמים אני מתלבטת ומשאירה את זה כמות שהוא. נדיר שאני מוחקת. בעוד כמה וכמה שנים, אני אומר בהסח הדעת לילדי שאני כותבת בלוג. הם יקראו אותו? האם הרשומות מאי פעם ישמרו כולן?



יש כמה חברים שיודעים, אחותי אבל רוב מי שקורא אותי, אנונימי בשבילי, בדיוק כמו שאני בשבילו. האם יתכן שחברתי לעבודה, כותבת גם היא בלוג אנונימי ואנחנו מדברות זו עם זו ברשת. הרי כמו שאני מערפלת כל מיני נתונים על מנת למנוע זיהוי, גם היא יכולה לעשות זאת.



ועוד משהו קטן: האם זה חוק אוניברסלי שבעלי ממון הם קמצנים ורחבי לב הם אלה שאין להם?

אכלתי אתמול עם חבר לעבודה במסעדה. אכלנו בדיוק את אותה מנה והחשבון היה 88 שקלים (חדשים). סכום פשוט לחישוב הטיפ. כשהגיע העודף, לקחתי את השטר ועל הצלחת נותרו שניים עשר שקלים. הבחור הושיט את ידו לקחת את שני השקלים ואני מנעתי זאת ממנו.



אז מה אני אומרת בעצם? שהוא עשיר וקמצן ואני ענייה ונדיבה?

בערך, כי אני יודעת שגם אם הוא מרוויח כמוני ויש לו שני ילדים, יש לו גם שתי משכורות ואבא עשיר. אני גרושה שחיה על משכורת אחת, לא רעה אמנם אבל עדיין אחת, ה-X שלי לא משלם מזונות כי הוא מסכן ואין לו והשנקל הנוסף שהשארתי למלצרית היה משמח מאוד את בני הקטן (לגדול זה לא מספיק בשביל לעורר שמחה).



סתם, הרהורים של בוקר.

הדפסה

2 תגובות:

נמרוד אבישר אמר/ה...

סיפור שרץ במשפחה מספר על ביקור של דוד של אימא שלי מאנגליה אצל הוריי, כשהיו זוגצעיר ותפרן במיוחד. אבא שלי לקח את הדוד מוריס, שהיה, כהגדרתו, "מיליונר, אבל מיליונר בשטרלינג, כן?" לסיור בעיר העתיקה בירושלים. עוד הם מסיירים, הדוד מוריס קנה כמה מזכרות מאחד הרוכלים במקום, איזה תמונה של העיר העתיקה בשלושה שקלים. כמה דקות אחר כך ראה הדוד את אותה התמונה בשנקל ומחצית השקל. ההפסד של חמישים האגורות הללו הרגיז את הדוד, המיליונר - אבל בשטרלינג, כן - עד מאוד, והעיב על כל המשך הסיור. מוריס נסחב, נרגן וזעוף, ממלמל לעצמו. באיזשהו שלב אבא שלי פנה אליו ושאל אותו: מוריס, הרי אתה מיליונר. כן, כן, בשטרלינג. חצי שקל, זה מה שמעיב לך על היום?
הדוד מוריס הסתובב לאבא שלי והתיז: אם הייתי חושב כמוך, לא הייתי נעשה מיליונר.
אז אולי זה למה. :)

נועה אמר/ה...

יתכן שקמצנים הופכים להיות אנשים בעלי ממון, אבל לאור התיאור שלך, יש לי תחושה שהדוד מוריס שלך לא ממש נהנה מהכסף שלו.
אני מעדיפה להרגיש ששני השקלים האלה לא חסרים לי
אבל זאת אני:-)

הוסף רשומת תגובה